מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ו׳:ב׳
2 משנה: הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ בְּיָד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְיָצְתָה וְהִזִּיקָה חַיָיב. מְסָרָהּ לָרוֹעֶה נִכְנָס הָרוֹעֶה תַחְתָּיו. נָפְלָה לַגִּינָּה וְהִזִּיקָה מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶׁנֶּהֱנֵית. יָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶׁהִזִּיקָה. כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶׁהִזִּיקָה. שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אָכְלָה פֵירוֹת גְּמוּרִין מְשַׁלֶּמֶת פֵּירוֹת גְּמוּרִין אִם סְאָה סְאָה אִם סָאתַיִם סָאתַיִם.
3 הלכה: הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה כול׳. תַּנֵּי. רוֹעֶה שֶׁמָּסַר צֹאנוֹ לָרוֹעֶה. הָרִאשׁוֹן חַיָיב וְהַשֵּׁינִי פָטוּר. רַב וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. מִכֵּיוָן שֶׁמְּסָרָהּ לְבֶן דַּעַת פָּטוּר.
4 מְסָרָהּ לָרוֹעֶה וְנִכְנָס רוֹעֶה תַחְתָּיו. וְנָפְלָה לַגִּינָּה וְהִזִּיקָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁנְּחַבְּטָהּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים. אֲבָל עָמְדָה וְרָעָת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה.
5 יָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה אָמַר. אוֹתָהּ הַשָּׂדֶה פְטוּרָה וְשָׂדֶה אֲחֶרֶת חַיֶיבֶת. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. אֲפִילוּ רָעָת כָּל הַשָּׂדֶה פְטוּרָה. לְעוֹלָם אֵינָהּ חַיֶיבֶת עַד שֶׁתֵּצֵא מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְתִיכָּנֵס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְשָׂדֶה אֲחֶרֶת. אֶלָּא נָפְלָה לְגִנָּה וְיָרְדָה לְתוֹךְ גִּנָּה אֲחֶרֶת מָהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה דְּאָמַר. אוֹתָהּ הַשָּׂדֶה פְטוּרָה. וָכָא חַיֶיבֶת. עַל דַּעְתִּין דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דִּינּוּן אָמְרִין. אֲפִילוּ רָעָת כָּל הַשָּׂדֶה פְטוּרָה. לְעוֹלָם אֵינָהּ חַיֶיבֶת עַד שֶׁתֵּצֵא מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְשָׂדֶה אֲחֶרֶת. אֶלָּא נָפְלָה לְמָקוֹם שֶׁרְאוּיָה לֵירֵד. יָרְדָה לְמָקוֹם שֶׁרְאוּיָה לִיפּוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. הִיא מַתְנִיתָה. אֶלָּא נָפְלָה לְמָקוֹם שֶׁרְאוּיָה לִיפּוֹל. נָפְלָה לְמָקוֹם שֶׁרְאוּיָה לֵירֵד. דָּא צְרִיכָא לְדָא וְדָא צְרִיכָה לְדָא. דָּא צְרִיכָא לְדָא. שֶׁמְּשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית. וְדָא צְרִיכָה לְדָא. שֶׁמְּשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה.
6 תַּנֵּי. אֵין שָׁמִין בֵּית כּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פוֹגֵם. וְלֹא בֵית קַב מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחַ. אֶלָּא שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאָכְלָה יִיחוּרֵי תְאֵנִים וְקִירְטְמָה לוּלָבֵי גְפָנִים. אֲבָל אִם אָכְלָה בוֹסֵר אוֹ פַגִּין שָׁמִין לוֹ פֵירוֹת גְּמוּרִין. אָמַר רִבִּי יוּדָן מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה. אָכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִין מְשַׁלֵּם פֵּירוֹת גְּמוּרִין נְטִיעוֹת שָׁמִין לוֹ נְטִיעוֹת. נְטִיעוֹת שָׁמִין לוֹ בֵּית סְאָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה. תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ נִידּוֹנֶת כִּנְטִיעוֹת. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָמְרֵי. שָׁמִין תַּרְקָב בְּשִׁשִׁים תַּרְקַבִּים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה אוֹמֵר. שָׁמִין קֶלַח בְּס̇ קְלָחִים.
7 חַד בַּר נַשׁ גָּנַב חָדָא כְפוּנֵי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל. אָמַר לֵיהּ. זִיל שַׁיימָה לֵיהּ בְּרֵישׁ דִּיקְלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּבָשָׁה דַאֲהִינִי הֲוָה.
פירוש חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא קמא ו׳:ב׳
2 ר"ה אמר בשנחבטה ע"ג עשבים אבל עמדה ורעת משלם מה שהזיקה כיון דעמדה אח"כ הוי כירדה כדרכה והזיקה כדמסיק. אבל עמדה ורעת משלם מה שהזיקה ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה. וע"ז פליג ר"י בר"ח ואמר דאותה השדה פטורה אפילו דעמדה ואכלה כדרכה אבל שדה אחרת חייבת וע"ז פליג ר"י ורשב"ל דאפילו דהלכה ואכלה שדה אחרת נמי פטורה עד שתצא מתוכה לר"ה ותכנס מר"ה לשדה אחרת. ושאל הגמ' אלא נפלה לגינה וירדה לתוך גינה אחרת מהו ר"ל דע"כ לא אשמעינן פלוגתייהו אלא דווקא שאכלה והלכה ואכלה בשדה זו ובשדה אחרת אבל אם לא אכלה בשדה זו שנפלה כלל אלא נפלה לגינה זו ולא אכלה כלל אלא עמדה והלכה בגינה אחרת ואכלה שם ע"ז מסיק הגמ' דזה אין נפ"מ דע"ד דר"י בר"ח דאמר אותה השדה פטורה. ר"ל אבל שדה אחרת חייבת וכא נמי חייבת. וע"ד דר"י ורשב"ל דינון אמרין אפילו רעת כל השדה פטורה גם כאן אפילו שלא אכלה בשדה הראשונה כלל. ג"כ פטורה. ואח"כ שאל הגמ' אלא נפלה למקום שראוי לירד. ירדה למקום שראוי ליפול ובדין הזה נחלקו התוס' והראב"ד ז"ל מובא ברשב"א ז"ל דהתוס' ז"ל דף נ"ז ע"ב כתבו דבנפלה במקום שיכולה לירד חייב משום דהוי תחלתו בפשיעה. והא דקתני בסיפא ירדה ולא קתני נפלה כיון דמיירי במקום שראוי לירד אורחא דמילתא נקט וה"ה נפלה כיון שיכולה לירד עכ"ל ז"ל. והראב"ד ז"ל ס"ל דאפי' נבילה במקום שיכולה לירד נמי פטור ע"ז אמר ריבר"ח היא מתניתין. אלא נפלה למקום שהיא ראוי ליפול ירדה למקום שראוי לירד כן הגי' בכ"י שנמצא במדינת אקספארד על הפרקים הללו וה"פ דריב"ח קאמר דמוכח כן ממתניתן דידן דע"כ נפלה דווקא במקום שראוי ליפול וירד למקום שראוי לירד דאל"כ יקשה רישא וסיפא כיון דרישא מיירי במקום הראוי ליפול למה נקט נפלה הול"ל רבותה אפי' ירדה וכן בסיפא דמיירי במקום שראוי לירד למה נקט ירדה הו"ל למיתני רבותא יתירה דאפילו נפלה כדמסיק בתוס' ז"ל וכדמסיק דא צריכה לדא. ודא צריכה לדא. ר"ל דנפלה הו"ל לאשמועינן בסיפא. וירדה הו"ל לאשמיעינן ברישא ולשון צריכה בירושלמי הוא דצריך לאשמועינן כדאיתא במס' מע"ש פ"ג חדא צורכה וחדא לא צורכה עיי"ש דפירישו דצורכה הוא דצריך לאשמועינן עיי"ש כדמפרש ואזיל דא צריכה לדא שמשלם מה שנהנית פי' דהא דירד דסיפא הי' צריך לאשמועינן רבותא בהרישא דמשלם מה שנהנית. ודא צריכה לדא שמשלם מה שהזיקה. ר"ל נפלה דרישא הוי צריך לאשמועינן בסיפא דמשלם מה שהזיקה אלא ע"כ דמוכח ממתניתן דדווקא נפלה במקום שראוי ליפול וירדה למקום שראוי לירד אבל איפכא לא. והירושלמי הזה ראי' עצומה לשיטת הראב"ד ז"ל: